רש"י על ויקרא ז׳:ט״ז

« רש"י על ויקרא ז׳:ט״ו רש"י על ויקרא ז׳:י״ח »

16 שפתי חכמים פתח ↗

הודאה של נס. פירוש, הא דכתיב ואם נדר או נדבה, לאו למימרא דלעיל לא מיירי בנדבות, דהרי לעיל מיניה איירי גם כן בנדבה. ל"פ רש"י שלא הביאה על הודאה כו' אבל עד השתא איירי דהביאה על הודאה של נס:

16 גור אריה פתח ↗

שלא הביא על הודאת נס כו'. פירוש, הא דכתיב "ואם נדר" לאו למימרא דתודה אינה נדר, דהא ודאי על נדר באה, אלא כך פירושו, אם על ידי נדר בלבד הביא, לאפוקי תודה שהוא נדר על ידי נס:

16 רמב"ן על ויקרא פתח ↗

וּמִמָּחֳרָת וְהַנּוֹתָר מִמֶּנּוּ יֵאָכֵל וָא"ו יְתֵרָה הִיא זוֹ וְיֵשׁ כָּמוֹהוּ הַרְבֵּה בַּמִּקְרָא, כְּגוֹן "וְאֵלֶּה בְנֵי צִבְעוֹן וְאַיָּה וַעֲנָה" בראשית לו כד, וְכֵן "תֵּת וְקֹדֶשׁ וְצָבָא מִרְמָס" דניאל ח יג, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על ויקרא ז':ט"ז. וְכֵן פֵּרֵשׁ ר"א. וּלְפִי דַּעְתִּי עִנְיַן הַכָּתוּב הַזֶּה בַּעֲבוּר שֶׁאָמַר "בְּיוֹם הַקְרִיבוֹ אֶת זִבְחוֹ יֵאָכֵל וּמִמָּחֳרָת" וְהָיָה בַּמַּשְׁמָע שֶׁתְּהֵא מִצְוָה שֶׁיֵּאָכֵל בִּשְׁנֵי יָמִים, יֵאָכֵל מִקְצָתוֹ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן וְיַנִּיחַ מִקְצָתוֹ לְמָחָר, וּלְפִיכָךְ חָזַר לְבָאֵר וְהַנּוֹתָר מִמֶּנּוּ בָּרִאשׁוֹן יֵאָכֵל וּמִמָּחֳרָת, לֹא שֶׁיַּשְׁאִיר מִמֶּנּוּ בְּכַוָּנָה, וְלֹא שֶׁיְּהֵא רַשַּׁאי לְהַנִּיחַ כֻּלּוֹ לְיוֹם הַמָּחֳרָת, אֲבָל מִצְוָה שֶׁיֹּאכַל מִמֶּנּוּ בָּרִאשׁוֹן וְהַנּוֹתָר בְּמִקְרֶה יֵאָכֵל בַּמָּחֳרָת הַנִּזְכָּר. וְהָעִנְיָן הַזֶּה מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ לְמַדְנוּהוּ, אָמְרוּ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים פרק יב יא יב, "בְּיוֹם הַקְרִיבוֹ יֵאָכֵל" מִצְוָה לְהֵאָכֵל מִמֶּנּוּ יוֹם רִאשׁוֹן, יָכוֹל כֻּלּוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר "וּמִמָּחֳרָת", יָכוֹל מִצְוָה לְאָכְלוֹ בִּשְׁנֵי יָמִים, תַּלְמוּד לוֹמַר "וְהַנּוֹתָר", אִם הוֹתִיר הוֹתִיר, אִי "וְהַנּוֹתָר" יָכוֹל אִם הוֹתִיר כֻּלּוֹ לִשְׁנֵי יָמִים יְהֵא פָּסוּל, תַּלְמוּד לוֹמַר "יֵאָכֵל", אֲפִלּוּ כֻּלּוֹ. וְאִם תַּעֲשֶׂה הַוָּא"ו יְתֵרָה גַּם כֵּן יִתְפָּרֵשׁ וּמִמָּחֳרָת הַנּוֹתָר מִמֶּנּוּ יֵאָכֵל, לֹא שֶׁיּוֹתִיר לְדַעַת. וְלֹא יָדַעְתִּי לָמָּה הָיְתָה הַוָּא"ו בְּ"תֵת וְקֹדֶשׁ וְצָבָא מִרְמָס" יְתֵרָה אֵצֶל רַשִׁ"י, כִּי עִנְיַן הַכָּתוּב שֶׁיִּשְׁאַל עַד מָתַי תֵּת הַפֶּשַׁע שׁוֹמֵם וְעַד מָתַי קֹדֶשׁ וְצָבָא מִרְמָס:

16 ואם נדר או נדבה. שֶׁלֹּא הֱבִיאָהּ עַל הוֹדָאָה שֶׁל נֵס, אֵינָהּ טְעוּנָה לֶחֶם, וְנֶאֱכֶלֶת לִשְׁנֵי יָמִים כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בָּעִנְיָן:

17 וממחרת והנותר ממנו בָּרִאשׁוֹן יאכל. וי"ו זוֹ יְתֵרָה הִיא, וְיֵשׁ כָּמוֹהָ הַרְבֵּה בַּמִּקְרָא, כְּגוֹן וְאֵלֶה בְנֵי צִבְעוֹן וְאַיָּה וַעֲנָה בראשית ל"ו, תֵּת וְקֹדֶשׁ וְצָבָא מִרְמָס דניאל ח':

16 מזרחי פתח ↗

ואם נדר או נדבה שלא הביאה על הודאה של נס אינה טעונה לחם ונאכלת לשני ימים כמו שמפורש בענין. פי' הא דכתיב ואם נדר או נדבה לאו למימרא דהא דכתיב לעיל אם על תודה לאו נדר או נדבה הוא דתודה נמי באה בנדר ובנדבה היא שאם אמר הרי עלי תודה הרי הוא נדר ואם אמר הרי זו תודה הרי הוא נדבה אלא הכי קאמר ואם נדר או נדבה לבד זבח קרבנו בלתי שום הודאה של נס ביום הקריבו את זבחו יאכל כו':

16 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה ואם נדר או נדבה, שלא הביאה על הודאה של נס וכו'. ראה מה שכתבתי למעלה פסוק יב. פ' צו תשס"ה

16 משכיל לדוד פתח ↗

והנותר וכו׳ וי״ו זו יתירא וכו׳. הק׳ מוהרא״ם ז״ל למה פי׳ הוי״ו זו יתירא ולא בוי״ו ומשמנה שהיא וי״ו הביאור כלומר ומאיזה מקום יקמוץ ממקום שנתרבה שמנה אף כאן ומתי הותר לאכול למחרת כשנותר מיום א׳ וכו׳ ולענ״ד דל״ד דבשלמא לעיל לא הוי מצי למיכתב מסלת המנחה משמנה שאין לזה הבנה אלא צריך וי״ו אול׳ אותה הוי״ו אפשר ליתן לה שתי משמעיות וי״ו החיבור או וי״ו הביאור והם ז״ל גילו לנו דוי״ו הביאור הוא דא״א לפ׳ וי״ו החיבור דאם כן לשתוק מכוליה ומשמנה דכבר ידענו שיש בה שמן משא״כ הכא דאדרבא טפי היה שפיר למכתב קרא וממחרת הנותר ממנו יאכל דשפיר משמע אם נותר הוא שיאכל הא אם אוכלו כלו ביום ראשון טפי עדיף אם כן ע״כ וי״ו דוהנותר אפילו נפרש שהיא וי״ו הביאור יתירה היא דבלא וי״ו הוה עדיף טפי באר היטב:

« רש"י על ויקרא ז׳:ט״ו רש"י על ויקרא ז׳:י״ח »